מוזיקה קוריאנית מסורתית:
הראייה הראשונה למוזיקה קוריאנית היא עתיקה ותועדה היטב על גבי חומרים ששרדו מהמאה ה-15. מוזיקה קוריאנית מסורתית הגיעה לרמות של מצוינות תחת מלכי 'לי' של שושלת צ'וסון. הכיבוש היפני דיכא את המוזיקה הקוריאנית מ- 1905-1945. מוזיקה שלאחר המלחמה נגעה בפולק שהתעורר ובמוזיקה לאומית. לאחר חלוקת קוריאה, כל קוריאה שמה את דגשיה על סגנונות מוזיקה שונים.

קוגאק:
הפירוש: מוזיקה לאומית. שם זה מתייחס לשני סוגי מוזיקה עיקריים: פולק וקורט. בעוד מוזיקת קורא כוללת ריטואלים ומוזיקה אריסטוקרטית כמו 'אק' (המיובאת מסין), דאנג-אק (שילוב בין מוזיקת קורט קוריאנית לסינית), צ'ונג-אק (מוזיקה כלית ווקאלית), נונגאק ('מוזיקת חקלאים', תיפוף, ריקוד ושירה), שינאווי (מוזיקה שמאנית) וסאלפורי (ריקוד, קשור לריטואלים שמאניים).
בימיניו, יש גם גרסאות חדשות למוזיקה קוריאנית, ג'אנג-אק-קוגאג או שין-קוגאק, זוהי מוזיקה קוריאנית מסורתית שהולחנה לאחרונה ומשלבת את הגוקאק הקלאסי עם אלמנטים מערביים.
[מקור]

פאנסורי:
זהו סוג של מוזיקה קוריאנית המספרת סיפור, שאותה מופיע בדרך כלל ווקאליסט ומתופף. השם נגזר מהמילים: פאן- מקום התאספות של אנשים, סורי- צליל). מוזיקת הפאנסורי עוצבה בתקופת שושלת צ'וסון (1392-1897).

מוזיקה קוריאנית פופולרית:
כשאומרים מוזיקה קוריאנית פופולרית, בדרך כלל מתכוונים לקיי-פופ באנגלית, או גאיו בקוריאנית. לרוב מדובר בלהקות ריקוד העובדות תחת חברות הפקה גדולות. חברי הלהקות הם בעלי המראה והכשרונות הכי עדכניים. מוזיקה קוריאנית וכוכבי פופ הפכו פופולריים מאוד באסיה, ותופעה זו אף קיבלה שם: "הגל הקוריאני"- המבטא את השפעת התרבות הקוריאנית על שאר אסיה והעולם.

הטרנד העכשווי בקוריאה הוא להקות "איידולים". הן מורכבות בדרך כלל ממספר חברים מאותו המין המופיעים לצלילי מוזיקות המושפעות מסוגים שונים- דאנס, ריט'ם ובלוז, פאנק והיפ-הופ.

[המידע לקוח מוויקיפדיה]